אמונות טפלות על פרחים: הזר שעלול להתחיל דרמה

מה למדתי בחנות הפרחים שלי על אמונות תפלות?

שאין לפרח משמעות אחת שמתאימה לכולם. לפני ששולחים בודקים את המספר, הצבע, האירוע ובעיקר את האדם שמקבל.

אני נופר, השוזרת ובעלת נופרוז בבאר שבע, וכשמדובר באמונות על פרחים נדמה לי שכבר שמעתי הכל. ואז אני קוראת על עציץ שכביכול מבריח גברים ומבינה שעוד לא.

אמונות טפלות על פרחים משתנות בין משפחות, ארצות ודורות; אמונות טפלות בפרחים - ובכתיב התקני החלופי, אמונות תפלות בפרחים - יכולות להפוך צבע שמח במקום אחד לפדיחה נוראית במקום אחר. חלקן סיפורים שעוברים מפה לאוזן, ואחרות הן מנהגים של משפחה, קהילה או דת. אספתי כאן את המסקרנות שבהן, כדי שהזר הבא יגיע עם חיוך ולא עם ועדת חקירה.

למה סופרים פרחים ברוסיה?

במשפחות רבות שמקורן ברוסיה, וגם בחלק מהמשפחות ממדינות ברית המועצות לשעבר, מקפידים לתת לאדם חי מספר אי זוגי של פרחים. מספר זוגי מזוהה עם קבר, הלוויה ואבל. לכן עשרה ורדים, שנראים לנו כמו מחווה נדיבה ועגולה, עלולים להפעיל מיד את מחשבון הגבעולים המשפחתי. כן, יש בתים שבהם סופרים לפני שמריחים.

זה כמובן לא חוק של הטבע, וגם לא כל מי שעלו מאותה מדינה שומרים על המנהג. אבל הוא מספיק מוכר כדי שעדיף לא לבדוק על חמותכם אם היא מהמחמירות. במקורות שבדקתי על אמונות פרחים ברוסיה, צהוב מזוהה עם חוסר נאמנות, וזר צהוב אמור להביא מריבות ופרידה. בקיצור, לא רק שסופרים את הפרחים - גם לצבע יש תיק פלילי משלו.

כאן מתחילה הקומדיה. אני רואה חמניות וחושבת על שמש, חברות ומצב רוח טוב. מקבלת שגדלה על סמל אחר עלולה לראות באותו זר הודעת פרידה בצבעי קיץ. אם הצבע חשוב לכם, אפשר לקרוא קודם מה צבע הזר אומר - ואז לשאול מה הוא אומר דווקא בבית שאליו הוא נכנס.

לא מצאתי כלל רשמי אחיד לגבי ענפים מסועפים ופרחי מילוי. אם המקבלים מקפידים, בקשו זר שמספר הפרחים הבולטים בו ברור ואי זוגי

הטיפ של נופר

באילו מקומות חרצית היא פרח של אבל?

אם יש פרח שצריך להסתובב עם דרכון והסבר צמוד, זו החרצית. בצרפת ובכמה מדינות נוספות באירופה היא קשורה מאוד לבתי עלמין ולימי זיכרון. תגיעו איתה לאירוח הלא נכון, והזר השמח שלכם עלול להיקלט כזר תנחומים. לא אשמת החרצית, היא פשוט הסתבכה עם יחסי ציבור בינלאומיים.

מעבר ליבשת התמונה מסתבכת. במדריך של עיריית שנגחאי החרצית מסמלת חיים ארוכים וכבוד, ויש לה מקום חשוב באמנות ובתה. אבל אותו מדריך מזהיר שלא נהוג לתת אותה במתנה בגלל הקשר לזיכרון המתים. כלומר, אין לפרח משמעות אחת בכל העולם, ולפעמים אפילו באותה מדינה הכל תלוי באירוע.

אני לא מוציאה לחרצית צו הרחקה. בישראל היא פרח מוכר, צבעוני ונפלא לשזירה. אני רק לא בוחרת לפי רשימת "משמעויות פרחים" גנרית כששולחים למי שגדלו במקום אחר. אם אתם אוהבים את המראה, אפשר לראות את החרציות הזמינות בחנות ולבנות הרכב שמתאים לאדם, לא רק לפרח.

למה פחדו להכניס פריחת עוזרר הביתה?

בסיפורים העממיים בבריטניה לעוזרר יש יחסים מורכבים עם בני האדם. הוא נקשר להגנה, לפוריות ולחגיגות האביב, אבל במקביל נוצר פחד מהכנסת הפריחה הביתה, מחשש למחלה או למוות.

למנהג הזה יש הסבר אפשרי ומפתיע שמגיע דווקא מהריח. בקיו גארדנס מציינים שפרחי העוזרר מכילים חומר שנוצר גם כשבשר נרקב. הדמיון בריח אולי מסביר למה אנשים חיברו את הפריחה למוות. בקיצור, אמונה שנשמעת קסומה אולי התחילה פשוט מאף אנושי שעשה קישור לא נעים.

עכשיו אפשר להירגע: עוזרר הוא לא משהו שמסתתר בכל זר מודרני בבאר שבע. מה אני כן לוקחת מהסיפור הזה? שריח נושא זיכרונות לא פחות מצבע. כשמביאים פרחים לארוחה, אני מעדיפה פרחים עדיני ריח. המדריך על פרחים לשולחן חג מסביר איך להתאים גם את הגובה וגם את עוצמת הניחוח.

למה לא אומרים תודה כשמקבלים ייחור?

קודם חשוב להבהיר ייחור זה לא קללה מדובר בענף קטן שמצמיחים ממנו צמח חדש. אבל פה הישראלית שבי מיד נלחצת: מה זאת אומרת לא להגיד תודה? באמונה של מגדלי צמחים מאזור הרי האפלצ'ים בארצות הברית, אמירת תודה על צמח או ייחור שקיבלתם עלולה לגרום לו לא להיקלט או למות. באותו מקור נאמר גם שמזל טוב "לגנוב" עשבי תיבול. מנומס זה לא, אבל משעמם בטח שלא.

בבקשה אל תתחילו לקחת עציצים מהמרפסות של השכנים. הסיפור הזה כן מזכיר כמה ידע בצמחים עובר דרך סבתות, שכנות ומשפחות ולא דרך ספרי גינון. מי שנותנים עציץ נוי במתנה יכולים לצרף הוראות אור, השקיה ומיקום; אלה ישפיעו על הצמח יותר מכל ניסוח של תודה.

האם פוטוס באמת "מבריח גברים" מהבית?

הפוטוס הגיע, ופה אפילו אני הרמתי גבה. בתמונות ובתגובות שמסתובבות ברשת מזהים לעיתים את העציץ כפוטוס או סקינדפסוס. ברוסית מסתובב הכינוי העממי мужегон, שאפשר לתרגם בקירוב כ"מסלק בעל", והוא מוצמד לכמה צמחי בית מטפסים או נשפכים. לפי האמונה, הצמח כביכול מרחיק גברים מהבית או מערער זוגיות. יחסי ציבור קשוחים מאוד לעציץ שקל לגדל.

כאן המחקר דווקא עוצר שמועה יפה בזמן. מצאתי אזכורים מהשנים האחרונות שמחברים את הכינוי לפוטוס ולצמחי בית דומים, אבל לא מקור היסטורי שמוכיח שזו אמונה רוסית עתיקה. לכן הכי ישר להציג את זה כסיפור ביתי שמסתובב כיום, בלי להחליט מתי או למה הוא נולד. בטבע, הפוטוס הזהוב (Epipremnum aureum) גדל במקור באי מוריאה שבאיי החברה.

מה כן אמיתי? אם זה אכן פוטוס, יש בו גבישים זעירים שעלולים לגרות את הפה. אם חתול או כלב לועסים אותו, הם עלולים לסבול מריור ומהקאה. את בן הזוג הוא כנראה לא יבריח. מחתולים ומכלבים דווקא כדאי להרחיק אותו.

האם עלי כותרת באמת מנבאים אהבה?

לא, וטוב שכך. "אוהב אותי, לא אוהב אותי" הוא משחק עממי מוכר שבו עלה הכותרת האחרון אמור לקבוע את התשובה. הוא שרד כי הוא פשוט, דרמטי, ומאפשר לנו לתת לפרח לענות על שאלה שלא תמיד נעים לשאול בעצמנו.

רק אל תתנו למרגנית לנהל את הקשר. אם אתם רוצים לתת פרחים בתחילת זוגיות, עדיף לחשוב על האדם שמולכם ועל עוצמת המחווה. בבחירת פרחים לדייט ראשון המטרה היא לשמח בלי להפוך ערב אחד להצהרת נצח.

האם נהוג להביא פרחים לשבעה או לקבר?

כאן חשוב להפריד בין אמונה טפלה לבין מנהג דתי וקהילתי. במסורת היהודית מקובל להניח אבן על קבר, ובקהילות רבות לא נהוג להביא פרחים לבית העלמין או לשלוח זר לשבעה. זה לא אומר שפרחים "אסורים" תמיד ובכל קהילה, וגם לא שמי שהביאו זר עשו מעשה רע.

כשמנחמים משפחה, רגישות למנהג שלה חשובה יותר מכל כלל מהאינטרנט. אפשר לשאול אדם קרוב אם מתאים לשלוח אוכל, לתרום לעמותה, לכתוב כמה מילים או להביא משהו אחר. פרחים הם שפה, ובאבל כדאי במיוחד לוודא שאנחנו מדברים בניב של המקבלים.

איך בוחרים זר למישהו מתרבות אחרת?

אני לא מציעה לפתוח חקירה משפחתית לפני כל זר. מספיק לשאול שלוש שאלות: לאיזה אירוע שולחים, אילו צבעים אוהבים, והאם יש בבית מנהג שכדאי להכיר. במשפחה מרקע רוסי או מזרח אירופי מוסיפים שאלה על מספר הגבעולים; בנסיעה לחו"ל בודקים אם הפרח שבחרתם מזוהה שם עם אבל.

יש עוד דרך בטוחה: לא להפתיע את השוזרת בחצי מידע. ספרו מי מקבלים את הזר ומה הקשר ביניכם. כך אפשר לבחור בין זרי הפרחים בחנות, לשנות צבע או לספור גבעולים בלי לפגוע במראה. אם המשמעות פחות חשובה והתחושה היא העיקר, בחרו פרחים שמתאימים לטעם של האדם ולבית שלו.

אותו עיקרון עובד גם עם אמונות אחרות. מי שמתחברים לסמליות של מיקום וצבע יכולים לקרוא על פרחים לפי פנג שואי; מי שלא, יכולים פשוט ליהנות מהשזירה. אמונה טובה לא חייבת להפוך לחוק בשביל כולם.

משלוח פרחים בבאר שבע למשפחה עם חוקים משלה

בבאר שבע ובנגב נפגשות משפחות שהגיעו ממקומות שונים, ולכל בית יש את ה"אצלנו לא עושים ככה" שלו. כשאתם מזמינים משלוח פרחים בבאר שבע, כתבו בהערות אם חשוב מספר אי זוגי, אם לא רוצים צהוב או אם יש פרח שמזכיר למקבלים אבל. גם בקשה כמו "משלוח פרחים בבאר שבע למשפחה רוסית, בבקשה לספור" אינה מוזרה; זו בדיוק התאמה אישית.

נופרוז שולחת גם ליישובים בסביבה בהתאם לזמינות. אפשר לבדוק את אזורי המשלוח בנגב הצפוני ולמסור מראש את כללי המשפחה. מבחינתי, זר מוצלח הוא לא רק אוסף פרחים יפים. הוא צריך להרגיש כאילו מישהו באמת חשב על מי שיפתחו את הדלת.

בסוף, הפרח לא נעלב - אבל הדודה אולי כן

אפשר לקרוא להן אמונות טפלות מצחיקות, לשמור עליהן באדיקות, או לעשות את הדבר הישראלי ביותר: להגיד שלא מאמינים ואז בכל זאת להוציא פרח אחד מהאגרטל. מה שיפה הוא שהן חושפות משהו אמיתי - אנשים רוצים שמתנה תראה שהכרנו אותם.

אם אתם רוצים לשלוח זר בבאר שבע או באזור, ספרו לי למי הוא מגיע, מה אוהבים בבית ומה בשום אופן לא מכניסים אליו. אני אדאג שהשזירה תהיה יפה, אישית, ואם צריך - גם אי זוגית למהדרין.